מגיע לנו ששועלי פרסום כמו ראובן אדלר יעשו עלינו סיבוב / נמרוד נוי
4/9/2010
ככל שאנו מטומטמים יותר כך אנשי הפרסום נוסח ראובן אדלר גוזרים עלינו קופון גדול יותר. הטמטום שלנו הוא הטרף הקל אליו משחרים אנשי הפרסום. גדולתם והצלחתם נבנית ממידת קטנותנו. והמקום בו הטמטום השורה בקרבנו הוא הגדול והרב ביותר היא המערכת הפוליטית. כאן, יותר מכל מקום אחר בארץ הקטנה שלנו, אנו מוכנים לחשוב ולהתנהג כמטומטמים ואף להתגאות בכך. זו ממלכת הטמטום הזוהר שלנו. זו הבור אליו מתנקז הטמטום הישראלי בתפארתו. זה המקום אליו הביאונו 'בחורינו הטובים' ו'מלח הארץ' שלנו. ואם אנחנו מטומטמים אז מגיע לנו ששועלי פרסום כמו ראובן אדלר יעשו עלינו סיבוב, ואחר כך עוד יחציפו פנים ובעזות מצח ושביעות רצון עצמית יפטפטו עצמם לדעת בשטויות ודברי הבל בראיונות עיתונאיים שונים נוסח הראיון האחרון שהתקיים עם ראובן אדלר במגזין בלייזר ב- 2/9/2010.
כך קורה שמפלגת קדימה בבחירות האחרונות לכנסת, מתוך תקציב בחירות כולל של כ- 40 מיליון שקל, היא הקציבה לפרסום כמחצית הסכום (את המספרים האלה בגדול קיבלתי ממקורות מוסמכים). וכך אפשר גם למצוא תחת הסעיף אסטרטגיה כמה מיליונים מבלי שמישהו מאתנו מניד אפילו עפעף לברר מה מסתתר מאחורי המילה הגדולה הזו אסטרטגיה. אפילו צפצוף אחד קטן וחרישי לא נשמע בתוכנו בנדון. שתיקת הכבשים. אלם הבורים ועמי הארצות. ולא קם ילד אחד קטן מתוכנו ואמר כי המלך הוא עירום.
שלושה דברים גדולים למדתי מראובן אדלר על חוכמת הפרסום שלו. הראשון, שהוא משתגע מ'משהו מבריק'. השני, היא חוכמה שלמד מאיש הפרסום הדגול ארתור פינקלשטיין, המוגדרת על ידו כ'קונץ החזרה על הדברים'. "התמקדות במעט מאוד אלמנטים ודברים סימבוליים פשוטים וחזרה בלתי פוסקת עליהם עד שיצא לאנשים מהתחת, וכשזה יצא מהתחת זה יכנס לראש", כדברי אדלר-פינקלשטיין ושות'. והדבר השלישי הוא הגילוי המרעיש שההצבעה בבחירות היא אמוציונאלית ולא רציונאלית, ושהציבור איננו מצביע למפלגות אלא לעומדים בראשן. אם נוסיף על כך את הסיסמה של קדימה בבחירות והיא "ציפי או ביבי", נוכל להתחיל לרקוד ולשיר שירי הלל על הגדולה היוצאת דופן הנשפכת מתוך בית מדרשו של ראובן אדלר ומציפה את רחובותינו השוממים.
כבר שמעתי לאחרונה מפי אחד היחצנים המובילים בארץ, במסגרת כתבה עיתונאית על עבודת היחצנות בישראל, כי מתקיימת לה זילות עצומה של השימוש במושג אסטרטגיה. היחצנים משתמשים בו לכל דבר ועניין מבלי שבאמת הם מבינים מהי אסטרטגיה ומהו תהליך בנייתה של אסטרטגיה אמתית. אז הנה לכם עוד אחד: ראובן אדלר. מכובד, לא? - 'הברקות', 'קונצים', עקרון מנצח אחד של 'חזרה על הדברים', והגילוי המרעיש על כך שכולנו אמוציונאליים ושאנו מצביעים לא עבור מפלגות אלא עבור העומדים בראשן. ממש ליפול מן הכיסא. לא לישון בלילה.
כבר כתבתי בעבר ופרסמתי מעל במה זו, כי ככל שהארגון הוא פרימיטיבי וירוד יותר כך אנשי מקצוע, כמו המפרסמים השונים, השפעתם עלינו רבה יותר. ככל שאנו שואפים לאפס כך מספרי הכזבים והקוסמים למיניהם, העוטפים עצמם באדרת כריזמה ענקית ויוקרה מדומה, מלהטטים בנו לדעת. בארגונים ראויים לשמם יודעים לעבוד עם אנשי מקצוע. יודעים לעמוד מולם ולשאול את השאלות הנדרשות. יודעים מה רוצים לקבל וכדומה. מאחר והמערכת הפוליטית שלנו כולה על הפנים והמפלגות אינן פועלות כארגונים לכל עניין ודבר, אנו מוכרים את עצמנו בזול לאנשי הפרסום. וזה כל הסיפור על רגל אחת.
אסטרטגיה היא תהליך מאוד משמעותי ומאוד נרחב, הכולל בתוכו התייחסות לזירה גדולה של משתנים ויסודות, המספרים לנו סיפור על הסביבה בה אנו חיים ועל הארגון בו אנו מתפקדים, ואשר אנו שואפים לחזקו ולהבטיח את המשכיותו ומיצוי הפוטנציאל הגלום בו. מלבד מקצוענות נדרשת כאן גם תעוזת הרוח ומרכיבים חזקים של חשיבה והגות רב-תחומית ויצירתית. מאוד חשוב שנבין שאסטרטגיה מדינית-ביטחונית לישראל, כמו גם אסטרטגיה ארגונית כלשהי, אלו דברים שונים במהותם מאסטרטגיה שיווקית-פרסומית שעליה מתיימרים אנשי הפרסום לדבר. את זה איש מן הפוליטיקאים המובילים שלנו איננו מבין ולפיכך הם מפקידים את גורלנו בידם של המפרסמים השונים.
לסיכום העניין זה: חשוב עד מאוד לחזור ולהדגיש, כי כשמדברים על פוליטיקה אחרת ועל מערכת נקייה ולא מושחתת יש להבין, שכל עוד אנו מתנהלים באופן כל כך בלתי אחראי, וכל כך בלתי מקצועי ובלתי איכותי, משמע אנו פועלים במסלול ישיר של חריגה קיצונית מנורמה זו. למעשה אנו מסיתים בכך את הציבור ומדיחים אותו במלל תפל ובלתי מושכל ואחראי. בכך אנו מועלים בשליחותנו הציבורית ומקיימים בתוכנו את אותו הדבר שאנו מכנים בשם הפרת אמונים יסודית אשר גלומים בה מרכיבים חזקים של שחיתות. אין כמו הסיפור של ראובן אדלר כדי להצביע על מציאות עגומה זו.
